פסק-דין בתיק עת"א 25285-11-11

העותר מרצה 28 חודשי מאסר נושא הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת עגלים בתיק פלילי 31643-03-10 (בית משפט השלום בנצרת), שערעור עליו נדחה בערעור פלילי            31822-04-11 ואחרים (בית משפט מחוזי בנצרת) והוא עותר כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") מיום 10.11.11 שלא לשחרר אותו על תנאי.

הוועדה קבעה כי התנהגותו של העותר אמנם תקינה, אך מדובר ששב ונכנס לשטח השיפוט של מדינת ישראל לא אחת ושב לבצע עבירות.

הוועדה קבעה כי יש לאבחן בין המקרה של העותר ובין מקרה של נאשם אחר בתיק הנ"ל ששוחרר על תנאי.

ב"כ העותר טוענת בעתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר קבעה כי העותר שוחרר בעבר על תנאי, שכן הוא לא שוחרר מעולם על תנאי וכאשר לא השוותה את עניינו לעניינו של הנאשם האחר, שחלקו בביצוע העבירות היה רב מחלקו של העותר, אשר חלקו בביצוען היה חלק שולי ונגרר.

כמו כן טוענת ב"כ העותר שהוועדה לא התחשבה במצבו הרפואי של בנו של העותר, אשר נכווה בחלק גופו של העליון וזקוק לניתוח פלסטי על מנת להתגבר על נזקי הפציעה, כמתואר באישור הרפואי שהוצג לפנינו והוצג גם, לטענתה, בפני הוועדה. 

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו של העותר על תנאי וטוענת כי מדובר במי שמרצה עונש מאסר שלישי כפי שעולה מגזרי הדין הקודמים שצורפו כנספחים ד' ו-ה' לתגובת המשיב 2, חלקו של העותר בביצוע העבירות נושא גזר הדין לא היה שולי ובית המשפט שדן את העותר לעונש המאסר קבע כי מדובר באירוע רב משתתפים, כאשר המעורבים, לרבות העותר, פעלו באופן מתוכנן, בתעוזה ובתחכום, תוך ביצוע חלוקת תפקידים ביניהם ושינוי באמצעים.

עוד טוענת ב"כ המשיב 2, כי עברו הפלילי של העותר מלמד על כך שהוא לא הורתע מביצוע העבירות, למרות שבעבר ריצה עונשי מאסר, הוא חזר ונכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין וביצע עבירות רכוש.

עיון בהחלטת הוועדה אמנם מעלה כי נפלה בה טעות בכל הקשור לשחרורו של העותר בעבר על תנאי, שכן אין מחלוקת כי העותר לא שוחרר על תנאי, אך הוועדה לא זקפה לחובתו של העותר את העובדה שמדובר בעונש מאסר שלישי שהוא מרצה, כאשר עונשי המאסר הקודמים היו לתקופות קצרות אך אלה לא הרתיעו אותו מלחזור ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל ולהיות שותף לביצועה של עבירת רכוש לא קלה כמתואר בגזר הדין של בית משפט השלום בנצרת ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת שדחה ערעורים שהגישו העותר ושותפיו לביצוע העבירה על חומרת העונשים שהוטלו עליהם.

הוועדה לא הזכירה אמנם בהחלטתה את מצבו הרפואי של בנו של העותר, אך לדברי העותר מדובר בכוויות שנכווה בנו לפני שהעותר נכנס לתחומי מדינת ישראל וביצע את העבירות נושא מאסרו, ומשכך אין לו לעותר להלין אלא על עצמו שלא לקח בחשבון את מצבו הרפואי של בנו כאשר החליט להיכנס לתחומי מדינת ישראל ולבצע בה עבירות.

מכל האמור לעיל עולה כי החלטת הוועדה נושא העתירה איננה חורגת ממתחם הסבירות ושקלה את כל השיקולים הראויים על מנת לקבוע כי העותר אינו ראוי לשחרור על תנאי.

אנו דוחים את העתירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"ב, 04/12/2011 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.